מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום נ' חברת דנים להשקעות בע"מ

החלטה

1.זוהי החלטה בשלוש בקשות ביניים שהוגשו על ידי הצדדים בתיק זה, כדלקמן:

א.בש"א 4081/09 - בקשה לסילוק התביעה על הסף שהגישה הנתבעת כנגד התובע.

ב.בש"א 5018/09 - בקשה לפיצול סעדים שהגיש התובע.

ג.בש"א 4082/09 - בקשה לאיחוד דיון שהגישה הנתבעת.

2.ביום 02.06.10 התקיים בפני דיון במסגרתו השלימו הצדדים טיעוניהם בהתייחס לבקשות הביניים האמורות.

3.עסקינן בתביעה למתן צו לאכיפת חוזה ולפיו יורה בית המשפט לנתבעת לאפשר כניסת נציגי התובע למוחכר ועריכת מדידות במגרש ובשטחים הבנויים בו. מכתב התביעה עולה כי בין הצדדים נחתם חוזה חכירה ביום 23.10.2000 (להלן: "החוזה"). בכתב התביעה נטען כי על פי החוזה נקבע, כתנאי יסודי, סך כל "קיבולת הבנייה" האפשרית על פי החוזה והנתבעת התחייבה במפורש שלא לחרוג ממגבלה זו אלא בהסכמה מפורשת של התובע. עוד נטען בכתב התביעה כי בסעיף 18 לחוזה החכירה האמור הוקנתה לתובע "זכות כניסה למוחכר" וזאת לצורך פיקוח על קיום הסכם החכירה. לעניין זה נטען כי פניות התובע לנתבעת לאפשר ביקורת במוחכר לא נענו. בנוסף נטען כי לתובע יש בסיס להעריך שקיימות הפרות של החוזה בכך שנעשתה בנייה נוספת על זו המוסכמת בין הצדדים על פי חוזה החכירה ובכך שהנתבעת חורגת מהקבוע בחוזה בכל הנוגע לייעוד השטחים.

בש"א 4081/09 – סילוק תביעה על הסף

4.הנתבעת עותרת לסילוק התביעה על הסף בטענות כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, שכל מטרתה יצירת "מאזן אימה" בין הצדדים כחלק מהליך אחר המתנהל בין הצדדים.

כן נטען כי דין התביעה להידחות מן הטעם שעילת התביעה התיישנה וזאת הואיל והחוזה נחתם ביום 23.10.2000 וכי העילה של התובע לתבוע בגין חריגה מקיבולת הבנייה קמה עם סיום עבודות הבניה של המלון בשנת 2001 וכל טענה לחריגה לאחר תקופת התיישנות העילה, דינה להידחות. בנוסף נטען כי אין מדובר בזכות במקרקעין.

עוד נטען כי התובע השתהה בהגשת תביעתו שכן הנתבעת סיימה את בנייתו של המלון במלואו בשנת 2001 והיה על התובע להגיש את תביעתו למדידת שטחים במועד מוקדם הרבה יותר ולמעשה, בפרט שמדובר בגוף ציבורי, מוחזק התובע כמי שויתר על תביעתו ויש לדחותה.

בנוסף נטען כי התובע מושתק ומנוע מלהגיש כתב תביעה זה לאור העובדה שלא ביקש את פיצול הסעדים במסגרת תביעתו משנת 2005 וממילא לא קיבל את אישור בית המשפט לכך.

בדיון מיום 2.6.10 טענה הנתבעת כי נציגי התובע ביקרו במוחכר מספר פעמים וערכו ביקורות בעבר.

5.התובעת טוענת בתגובה כי אין המדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית. לתובע זכות חוזית לערוך ביקורת והדבר מעוגן בחוזה תקף בין הצדדים. פעולות הביקורת נועדו לבדוק אילו עבודות בנייה נעשו, אם נעשו ומה שימושם של השטחים המוחזקים על ידי הנתבעת.

בהתייחס לטענת ההתיישנות, נטען כי זכות הביקורת של התובע היא זכות עצמאית אשר נמשכת ככל שהחוזה תקף. לאור האמור גם אין שיהוי.

לעניין טענת קיום השתק ומניעות נטען כי העילה מכוחה תובע התובע בתיק זה שונה מעילות התביעה בתיק האחר, כאשר בתיק האחר הוגשה תביעה בגין דמי ההיתר המגיעים לתובע על פי החוזה ואין בכך כדי לפגוע בזכותו העצמאית לקיום פיקוח על הבנייה והשימוש על פי החוזה.

6.לאחר עיון בטענות הצדדים בעניין זה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי סילוק תובענה על הסף הינו בגדר אמצעי הננקט בלית ברירה ומדובר בסעד קיצוני.

הסכם החכירה מיום 23.10.2000 עומד בתוקפו כאשר הזכות הנטענת הנזכרת בסעיף 18 לחוזה האמור, הינה לכאורה זכות נמשכת החלה על הצדדים לחוזה למשך כל תקופת החוזה.

כך נקבע בסעיף 18 הנ"ל: "בנוסף לאמור בכל דין, למחכיר, או כל אדם מטעמו או על פי רשותו, הרשות להיכנס למוחכר בכל זמן סביר לשם בדיקת השימוש במוחכר לפי הוראות חוזה זה... ".